כאב "עצבי" (נוירופתי)

היום אדבר על סוג ספציפי של כאב והוא הכאב הנוירופתי, או מה שמכונה בעגה העממית כאב "עצבי".

בניגוד לכאב נוזיפלסטי (עליו הרחבתי במאמרים הקודמים) הקשור בשינוי בתפקוד מערכת העצבים, כאב "עצבי" קשור בפגיעה פיזית בעצבים עצמם, האחראים על העברת המידע התחושתי בגופנו.

אפשר לחשוב על תקלה במחשב, שיכולה לנבוע מבעיות בתוכנת ההפעלה שלו (כאב נוזיפלסטי), או פגיעה בחומרה (כאב "עצבי").

לפעמים עצבים נפגעים באופן זמני ומתאוששים, ואז הכאב "העצבי" צפוי לחלוף. לדוגמא, כאשר נחבלים במרפק ומרגישים כאב המקרין עד לזרת, מדובר בכאב "עצבי" חולף שנגרם מחבלה לעצב האולנרי העובר באותו אזור.

מנגד, במקרים של פגיעה בלתי הפיכה, כאב "עצבי" עשוי להתמשך לאורך זמן, ולגרום לסבל משמעותי ולפגיעה באיכות החיים.

סיבות שכיחות לכאב "עצבי" כוללות פגיעה בעצבים פריפריים או חוט-השדרה, קטיעת איבר, שלבקת חוגרת, מחלת הסכרת (הפוגעת בסיבי עצב, בעיקר בכפות הרגליים), פגיעה מוחית (שבץ / פגיעת ראש / טרשת נפוצה...) ועוד.

סיבה נוספת היא לחץ מכני ומתמשך על עצב. למשל, במצב הקרוי "סיאטיקה" כאב מקרין לאורך הרגל בעקבות לחץ על שורש עצב בגב התחתון. בהקשר זה חשוב לציין, שברוב מוחלט מכאבי הגב התחתון (גם אלה הכוללים הקרנת כאב לרגל) אין באמת לחץ על עצב [1], ובמקרים רבים הם מאובחנים בטעות כ-"סיאטיקה".

כאב "עצבי" לרוב מורגש כשורף / מעקצץ / מגרד / מחשמל... הוא שונה באופיו מכאב "רגיל" של פציעה, ועל כן יכול להיות מבהיל מאד, במיוחד משום שפעמים רבות הוא מוקרן לאזור הרחוק מהפציעה עצמה (למשל בסיאטיקה).

חשוב לציין – מאפיינים אלה של כאב אינם ספציפיים לכאב "עצבי" והם אינם מספיקים בפני עצמם כדי לאבחן אותו. בשביל זה יש לזהות מספר סימנים נוספים [2]:

תחום הכאב מתאים אנטומית לתחום הקלט של עצב מוכר. למשל, בתסמונת התעלה-הקרפלית (בה העצב המדיאני נמעך בשורש כף היד) הכאב יוקרן מהאגודל ועד אמצע הקמיצה, אך לא בזרת. פיזור שונה של כאב עשוי להעיד שזו אינה האבחנה הנכונה.
פגיעה תחושתית – כלומר, ירידה ביכולת להרגיש תחושות שאינן כאב (כמו מגע, חום וקור).
ליקויים מוטוריים – כמו חולשת שרירים או פגיעה ברפלקסים (לא תמיד יהיו כאלה בכאב "עצבי").
בדיקות מעבדה – מבחנים כמו EMG, צילומי US או CT עשויים לעזור להבין האם יש פגיעה בעצב או לא.

בהמשך לכך, אנשים הסובלים מכאב "מעקצץ" או "מחשמל" אך ללא ממצאים מתאימים, מקבלים לעיתים קרובות אבחנה שגויה של כאב נוירופתי, דוגמת תסמונת התעלה הקרפלית לכאב בשורש כף היד, ו-trigeminal neuralgia לכאב בפנים.

למה שפגיעה בעצבים תגרום לכאב?

אז משוער כי לאחר הפציעה מתחוללים מספר תהליכים פיזיולוגיים בתוך ומחוץ לתאי העצב הגורמים להעברת מידע עצבי חריג למוח, כולל שדר של נזק רקמתי (גם בהיעדר נזק לאיבר הכאוב). כמו באנלוגיית המחשב, לאחר פגיעה בכבלי החשמל הסיגנל החשמלי בהם הופך לקאוטי, מה שיגרום למסך לעוות את התמונה שהוא מציג.

אבל – להסבר זה יש מספר בעיות. אחת מהן היא העובדה שאחוז ניכר מהאנשים לאחר פגיעות עצביות לא סובלים כלל מכאב "עצבי" [3-7]. אמנם יכולה להיות אצלם פגיעה בתחושה או בתנועה, אך לא כאב.

יתרה מכך, נראה כי אותם שינויים בעצבים הפצועים שמשוער שגורמים לכאב "עצבי" לא מנבאים טוב מי יסבול מכאב ומי לא [7-8].

במילים אחרות – זה שיש פגיעה עצבית לא אומר בהכרח שיהיה כאב!

אז למה בכל זאת יש כאב לאחר פגיעה בעצבים?

התשובה האמיתית היא שקשה לדעת, אבל הנה הסבר אפשרי:

כפי שהסברתי בעבר (מאמרים 1-2 בסדרה) – המוח הוא האיבר היחיד שקובע אם יהיה כאב או לא, וזה נכון 100% מהפעמים. גם בפציעה אקוטית (שם זה מנגנון הישרדותי ומבורך) וגם לאחר שפציעה מחלימה (כמו בכאב כרוני נוזיפלסטי). כאב זה הוא כמובן אמיתי לגמרי, 100% מהפעמים!

ההנחה היא שהמוח עושה את זה ע"י ניתוח מתמיד של רמת האיום של המידע התחושתי מהגוף (מה שנקרא "מנגנון הסכנה"), תהליך שנעשה באופן אוטומטי ולא-מודע. כשיש פציעה, שדר עצבי של נזק עולה למוח, מזוהה כמסוכן ונחווה ככאב.

אבל מה קורה כשהפציעה היא בכבל ההולכה (כלומר בעצבים)? כמו באנלוגיה של מסך המחשב, הכבל יעביר שדר קאוטי למוח, אבל (!) - המוח יפעיל כאב בתגובה רק אם השדר הזה מפעיל את "מנגנון הסכנה".

לכן, על אף פגיעה בלתי-הפיכה בעצב, המוח יכול לאורך זמן ובהדרגה להתעלם מהשדר הקאוטי ולא להפעיל כאב בתגובה אליו, מה שמסביר למה אחוז ניכר מהפגיעות העצביות לא גורמות לכאב "עצבי" כרוני.

הטיפול המקובל כיום בכאב "עצבי" כולל שילוב של טיפול תרופתי, פיזיקלי, התנהגותי ונפשי.

על פי רוב, שיטות הטיפול להחלמה מכאב ע"י חיווט המוח מחדש (ראו מאמר 6 בסדרה) לא מיועדות לכאב "עצבי", שכן במקרים רבים פגיעה עצבית היא בלתי הפיכה. ובגלל שהם לא נחקרו על אנשים עם כאב "עצבי", קשה לדעת עד כמה הן יעילות במצב זה.

מנגד, יש הרבה סיבות לחשוב למה שיטות אלה עשויות לעזור גם במקרה של כאב "עצבי" - בפגיעה עצבית, מרגע שהפצע הראשוני החלים, אין באמת סכנה לרקמות הגוף שצריך להיזהר ממנה. לכן, אם נפחית את פעולת "מנגנון הסכנה" המוחי בתגובה לכאב העצבי, ייתכן שנוכל להפחית את עוצמתו לאורך זמן.

במסגרת עבודתי הקלינית עבדתי עם מטופלים רבים שסובלים מכאבים "עצביים", וראיתי מטופלים שכאבם הופחת משמעותית ואף נעלם לאחר טיפול המשלב אימון מנטלי להפחתת תחושת הסכנה מכאב. כיוון שהעצבים הפגועים לא החלימו (לצערי אני לא קוסם...), אותם מטופלים המשיכו לסבול מהפרעות תחושה ותנועה באזור שנפגע, אך לא מכאב.

עדות נוספת לכך היא סיפור לא נורמלי של בחור בשם דן, שהחלים מכאב נוירופתי לאחר פגיעה בחוט-השדרה ע"י תרגול מנטלי ומספר את סיפורו בפודקאסט (ראו בקישורים למטה).

קישורים מומלצים:

מקורות:

Schubiner et al. The Journal of Pain. (2024)
Treede et al. Neurology. (2008)
Limakatso et al. BMC Neurol. (2024)
Bosman et al. JPRAS. (2025)
Miclescu et al. Scand J Pain. (2020)
Salehian et al. Journal of Clinical Neuroscience. (2025)
Tao et al. Diabetes Res Clin Pract. (2025)
Buch et al. Pain. (2020)

הבהרה: המידע המופיע במאמר מיועד להעשרת הידע והוא אינו ייעוץ רפואי/פסיכולוגי אישי ואינו תחליף אליו. אם הינך סובל מבעיה בריאותית/נפשית כלשהי אנא פנה לגורם הבריאות המוסמך לבדוק אותה.