האם ניתן לאמן את המוח להפחית כאב?

המאמר הקודם עסק בהתפתחות כאב כרוני, דרך מה שנקרא: "מעגל הכאב". תהליך זה מדגים את יכולת ההשתנות של המח ומערכת העצבים לרעה - דרך חיזוק מעגלים עצביים היוצרים כאב גופני, גם בהיעדר פציעה (או לאחר שהיא החלימה).

הפעם, אנסה להתחיל לתאר את הצד השני של המטבע - איך אפשר לרתום את יכולת ההשתנות של המוח ולחווט אותו מחדש להפחית חוויית כאב, ואף להחלים ממנו. ישנן מספר גישות טיפול חדשות שהתפתחו בעשור האחרון שעושות בדיוק את זה, ומראות תוצאות מבטיחות במספר מחקרים קליניים שפורסמו בז'ורנאלים מדעיים יוקרתיים מאד [1-5]. אחת מגישות אלה נקראת PRT (קיצור ל-Pain Reprocessing Therapy), כלומר – "עיבוד מחדש של כאב", היא מיועדת לכאב כרוני ממקור מוחי (כאב נוזיפלסטי), ועליה אדבר היום.

אז איך זה עובד? כבר הזכרנו שהמח מפעיל כאב כתלות ברמת הסכנה הנתפסת (באופן מודע ולא מודע), כך שגם בהיעדר פציעה כאב יכול להמשיך אם "מנגנון הסכנה" המוחי נדלק. מכאן יוצא, שכדי לשפר כאב כזה צריך לכוון למוקד הבעיה - לא "תיקון" הגוף (אם אין נזק שגורם לכאב), אלא הפחתת פעולת "מנגנון הסכנה".

זה אולי נשמע פשוט, אבל לא תמיד זה "קל"...

כיוון ש"מנגנון הסכנה" מופעל בצורה לא מודעת ופועל בייתר כבר זמן רב, אי אפשר (לצערנו) פשוט "לנתק אותו". בעצם, קצת כמו במדורה - אפשר ללמוד להפסיק להאכיל אותו בחומרי בעירה ולאפשר לו לדעוך לאט. בטיפול PRT למעשה מאמנים את המוח לשנות את התגובות השליליות האוטומטיות לכאב - במקום להגיב לכאב בצורה שמבטאת "סכנה" (מה שמפעיל את מעגל הכאב), להגיב בצורה שמבטאת ביטחון (Safety), וזאת ב-4 אספקטים שונים:

קוגניטיבי
רגשי
התנהגותי
"אוטונומי"

קוגניטיבי. מהם תגובות קוגניטיביות שליליות לכאב? אלה אותן מחשבות ואמונות הנלוות לכאב כמו חשש לגרום לנזק בפעולות תמימות, אמונה שהגוף "פגום", שהכאב מעיד על סכנה ועלי להימנע מדברים שיגרמו לו ולהרבות בפעולות שיפחיתו אותו. כאשר יש פציעה, כמובן שמחשבות מעין אלה חשובות כי הן עוזרות לנו להימנע מנזק נוסף. אבל בהיעדר נזק גופני תגובות אלה רק מגבירות את רמת הסכנה המוחית, מה שעשוי לשמר ולהגביר את חוויית הכאב.

טיפול PRT מתחיל בלימוד מעמיק: על מנגנון הכאב הגופני והמוחי; על הקשר בין ממצאי הדמיה כאב מתמשך; על הפוטנציאל של הגוף והמוח להחלים מפציעה וכאב; ועוד. כל זאת דרך סיפור הכאב הספציפי של כל מטופל. המטופל לומד איך לאבחן ולזהות בעצמו שהכאב שלו מושפע ממעגלים עצביים מוחיים, דרך מעקב אחר הדפוסים שלו לאורך זמן. לימוד זה, יחד עם היכרות עם סיפורי החלמה מכאב כרוני של מטופלים אחרים, מאפשר בהדרגה להשאיר מאחור את אותן אמונות ומחשבות שליליות, וכך להפחית בהדרגה את עוצמת המדורה של "מנגנון הסכנה".

רגשי. תגובות רגשיות שליליות לכאב כוללות פחד, תסכול, ייאוש וכדומה. לפעמים לא מדובר בפחד כמו שמפחדים מנחש, וגם לא בתסכול עמוק. אלה יכולות להיות גם תגובות קלות כמו תחושה של איום או רתיעה מהכאב, הרגשה של: "לא בא לי לחוות אותו", "מעצבן אותי שהוא קיים", "נשבר לי מזה". שוב – כשיש סכנה אלה רגשות חשובים מאד להישרדות שלנו - דמיינו ילד שפעם ראשונה בחייב נוגע בתנור לוהט, התגובה הרגשית החזקה עוזרת לצרוב (תרתי-משמע) במוחו שזה מסוכן וכך מלמדת אותו להיזהר מכוויות בעתיד. אבל בכאב נוזיפלסטי, כשאין נזק, על אף שהכאב עוצמתי ומטריד אין בו שום סכנה לגוף - ואותן רגשות רק מעבירות למוח שדר של סכנה, מה שמשמר את מעגל הכאב.

ב-PRT המטופל לומד דרך טכניקות מנטליות שונות להפחית את אותן תגובות רגשיות, ובמקומן לגשת לכאב מתוך סקרנות, אי-שיפוטיות וביטחון. המטרה המיידית פה אינה להפחית את הכאב, אלא להפחית את הפחד ממנו, התסכול ממנו, רמת האיום שהוא משרה, וזאת בכדי לעזור למוח לכבות אותו בטווח הארוך.

התנהגותי. כאב משנה את ההתנהגות שלנו. לרוב, הוא יגרום לנו להימנע ממה שמגביר אותו. אותה הימנעות, החשובה בשלבים ראשוניים לאחר פציעה, לאורך זמן מלמדת את המוח לקשר פעולה זו לסכנה, ולהגביר כאב בחשיפה אליה. תגובה התנהגותית אופיינית נוספת היא ניסיון "לתקן" את הכאב, המתבטאת בביצוע מוגבר של פעולות שמטרתן להפחית אותו - למשל ניסיונות מרובים למתוח או לעסות את האזור הכאוב, או להוציא ממנו "קליק" שיעלים את הכאב (מה שאף פעם לא קורה..). ניסיונות אלה מעביר מסר למערכת העצבים שקיימת סכנה שצריך לתקן, גם אם קוגניטיבית האדם יודע שאין.

ב-PRT אנחנו ממפים את אותן דפוסי התנהגות, ובהדרגה מפתחים תכנית להפחתה הדרגתית שלהם, בהתאם ליכולותיו של המטופל.

אוטונומי. הכוונה בתגובות "אוטונומיות" היא התגובה של מערכות ההגנה הבסיסיות של הגוף (מערכת העצבים האוטונומית השוכנת בגזע-המוח) דרך סטרס גופני ומנגנון ה-Fight or Flight. לא אצל כל הסובלים מכאב כרוני יש צורך במענה מיוחד לאספקט זה, אבל אצל חלקם בהחלט כן. לפעמים, אין מחשבות שליליות על הכאב, והוא לא מפחיד או מתסכל יותר מידי, אבל הוא כן מייצר תגובת סטרס חזקה בגוף - רעד או קיפאון שרירי, נשימה שטחית, דופק מוגבר, בחילה, סחרחורת, כאב ראש, אי-שקט, ניתוקי מחשבה... כל אלה עשויים להעיד על מערכת עצבים לא מווסתת, מה שמצריך עבודה ספציפית להורדת מתח לפני או במקביל לעבודה על שאר האספקטים.

דרך תרגילי ויסות שונים: נשימות, מיינדפולנס, תרגילי קרקוע והרפייה, אפשר דרך הגוף ("מלמטה למעלה") ללמד למוח שבטוח, כך שפחות דלק יזרום ל"מנגנון הסכנה" והוא יוכל להרפות בהדרגה.

מניסיוני ראיתי שלא אצל כל מי שסובל מכאב כרוני זקוק לעבודה על כל האספקטים הנ"ל. ישנם כאלה שלא נמנעים מכלום, אבל מנגד הכאב מעורר בהם תגובה רגשית חזקה. ישנם כאלה שלא מפחדים ממנו במודע, אך לאורך זמן הפסיקו הרבה פעילויות שהיו רגילים לעשות בעבר. יש חשיבות התאמה מדויקת של טיפול PRT לכל אדם בהתאם למצבו. תפירה אישית זאת מצריכה מיומנות רבה מצד המטפל, ותמיד נעשית בשיתוף עם המטופל – מעין הליכה בדרך משותפת.

מטפל PRT אינו מוסכניק מומחה המתקן מכונית, אלא יותר "מדריך טיולים" המלווה את המטופל בטרק ארוך – הוא אינו יכול ללכת במקום המטופל, אך יכול לאורך המסע להדריכו איך להימנע מבורות ולנוע קדימה לעבר מטרתו.

במחקר על כאבי גב כרוניים שפורסם ב-2022 במגזין היוקרתי JAMA Psychiatry, נמצא כי לאחר טיפול PRT כ-66% (!) מהמשתתפים החלימו לגמרי מכאב (תוצאה שנשמרה אפילו בטווח של 5 שנים!) [1,5]. מחקר נוסף שנעשה ע"י קבוצת חוקרים אחרת מצא תוצאות דומות [2].

טיפול PRT יכול גם לעזור בסימפטומים כרוניים אחרים שלא נמצא להם הסבר רפואי כמו סחרחורת, טנטונים באזניים, תשישות, ואפילו להפרעות שינה, אף שבתחומים אלה טרם יצאו מחקרים נכון להיום.

קישורים מומלצים:

מקורות:

Ashar et al. 2022. JAMA Psychiatry.
Donnino et al. 2021. Pain Reports.
Lumley et al. 2017. Pain.
Yarns et al. 2024. JAMA Network Open.
Ashar et al. 2025. JAMA Psychiatry.

הבהרה: המידע המופיע במאמר הינו להעשרת הידע, הוא אינו ייעוץ רפואי אישי ואינו תחליף אליו. אם הינך סובל מבעיה בריאותית כלשהי אנא פנה לגורם הבריאות המוסמך לבדוק אותה.